מבוא

icon-write

אם רק יכל העם היהודי לקבל את דברי ישעיה: "כִּי-אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ  אַתָּה יְהוָה אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ''. אך לאורך כל קיומם, סירב העם להאמין לנביאיו. ולכן- "לֹא מִשּׁוּם הֱיוֹתָם צֶאֱצָאֵי אַבְרָהָם הַכֹּל בָּנִים" - אומר השליח שאול. אף על פי כן, "אֱלֹהִים לֹא נָטַשׁ אֶת עַמּוֹ, הָעָם שֶׁהוּא יָדַע מִקֶּדֶם", תודות לברית שכרת אלוהים עם אבות ישראל ועד היום עומד במילתו. "נָתַן לָהֶם הָאֱלֹהִים רוּחַ תַּרְדֵּמָה, עֵינַיִם לֹא לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לֹא לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה". ובכל זאת, "קֵהוּת לֵב אָחֲזָה בְּמִדַּת מָה אֶת יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר יִכָּנֵס מְלוֹא הַגּוֹיִים", כי "צוּבָא מִצִּיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע בְּיַעֲקֹב, וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם, כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם".

"אך וְאִם לֹא יַמְשִׁיכוּ בְּחֹסֶר אֱמוּנָתָם יֻרְכְּבוּ גַּם הֵם, שֶׁכֵּן אֱלֹהִים יָכוֹל לְהַחֲזִירָם וּלְהַרְכִּיבָם…"

ולדימיר מזור"על סוד הספרה 666. פרק 7".

 

icon-write

מידע בנושא

הכתבה הבאה נכתבה בשנות ה 80, בימי ברית המועצות,כאשר הנוצרים נרדפו על ידי השלטונות, ולא הייתה אפשרות לחפש חומרים כלשהם  בנושא לא בחנויות ולא בספריות ציבוריות וכמובן לא באינטרנט. רק היום, כעבור יותר מ 25 שנה, ניתן להעריך את הגודל והמורכבות של יצירה זו.

×

התראה

Could not instantiate mail function.

על סוד הספרה 666.פרק 10- גנוסיס

13.10.2018
126
(0 votes)

פרק 10

גנוסיס

פרשנות רוחנית נרחבת של החוק הובילה את יהודי תקופת התנ''ך לגנוסיס. "גנוסיס" - ידיעה.
הבחנה מדעית על הבריאות (כיוון ש"כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵּׂכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ") הובילה אותם לאקולטיזם.
אוקולטיזם הינו מדע. כלומר, ידיעת וחקירת האלוהים, היקום והאדם בדרך מדעית של מחקר בררני.

הגנוסיס הוא תורת ה"פיצוח" של קליפת הכתוב, במטרה למצוא את המהות הרוחנית והסודית שלו.  הגנוסיס כתורה מובעת על ידי המשל הבא.
''אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל" - נכתב ב"שיר השירים" של שלמה. פסוק זה הוא המפתח למהות הגנוסיס.  אין להסתפק במראית העין, אלא לשאוף גם לדעת את הטעם. כדי לטעום מפירות הגן המופלא, צריך לדעת לפצח את קליפת האגוז הקשה.
מהות הגנוסיס מוסברת בדרך הכי טובה דרך הטקסט הבא:

(זוהר): "אוי לו לאדם שלא יכול לראות בחוק שום דבר מלבד סיפורים פשוטים ומילים רגילות! כי אם החוק אכן לא היה מכיל שום דבר, היינו יכולים אף היום להמציא גם חוק, הראוי בהחלט לציוט באיזשהו מובן אחר. אילו לא היה נראה בו דבר מלבד מילים רגילות, היינו יכולים לפנות למחוקקי העולם הזה, שלעיתים מוצאים בהם עוד יותר גדולה.  היה מספיק לנו לחקותם ולהמציא חוק על פי מילותיהם ודוגמתם. אבל במציאות זה לא כך: כל מילה בחוק מכילה משמעות גבוהה וסוד עליון. הנָרָטִיב של החוק הוא מהות גלימתו. אוי למי שמקבל את הגלימה כחוק עצמו! במובן זה, אמר דוד, "גַּל-עֵינַי וְאַבִּיטָה-- נִפְלָאוֹת, מִתּוֹרָתֶךָ". דוד רצה לומר על מה שהוסתר מתחת ללבוש החוק. יש תמהוניים אשר בראותם איש בעל מלבוש מהודר, לא נושאים את מבטם מעבר, הלא מה שנותן ערך לבגד הוא הגוף, אך לנשמה הערך גדול מכל.   החוק גם הוא בעל גוף משלו; יש ציווים שיכולים להיקרא כגופו של החוק. וכל מה שמסביב, למעשה המלבושים שאיתם הגוף מכוסה. הפשוטים עוצרים בשלב ידיעת צידו החיצוני של החוק ולא יודעים דבר אחר, לא רואים את מה שמסתתר מתחת לשמיכה. אנשים מלומדים יותר לא עוצרים בשמיכה, אלא רק בגוף שמכוסה בה. לבסוף, החכמים, עובדי המלך העליון הגר במרומי הר סיני, עוסקים רק בנשמה, שהיא הבסיס של כל דבר אחר, הבסיס לחוק. בעתיד הם יהיו מוכנים להרהר את נשמת הנשמה, הנושמת בחוק''.

ס.ד. אלויידר (Alexandre Saint-Yves d'Alveydre): ''המשמעות של חוק משה אותה אתם מקבלים, מהווה את הצד הגס והחיצוני ביותר של פרשנותו. אתם נאבקים ברוחות רפאים והרעלה של איזידה, אך האלה נמצאת מאחור, מחייכת ואוהבת אותכם''.

הגנוסיס- היא תורה שדוחה את המשיח כבן האלוהים דרך הנמכתו לסדרה של "מושיעים" מסוג מלאכים ובני אדם.  הגנוסטים באופן רשמי לא מכחישים את מעמדו המיוחד והעליון של ישוע המשיח בהיררכיה השמימית. אך למעשה, משווים אותו לאחד מבין ה"משיחים", שהם הגנוסטים עצמם, כלומר אלה שקיבלו את הדבר הנצחי, מטילים דופי בו.  אם הישועה אפשרית באמצעות מספר "משיחים", שנצלבים למען הניצלים כדומה לישוע המשיח, אז ישוע המשיח הופך לחסר ערך. אין שליח מהברית החדשה אשר העניק לעצמו תואר ''משיח'', אלה''עֶבֶד לַמָּשִׁיחַ''. בכך מתרחשת התעלות של ישוע המשיח.

בזמנו הגנוסיס הנסתר, כצורת ידיעה מדעית של האלוהים, הבריאות והאדם, שיחרר את היהודים מהיעוד העצום של האל, שניתן לעמו ישראל. (משה:) "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם:  כִּי לֹא רְאִיתֶם, כָּל-תְּמוּנָה, בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. פֶּן-תַּשְׁחִתוּן--וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל, תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל: תַּבְנִית זָכָר, אוֹ נְקֵבָה.  תַּבְנִית, כָּל-בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ; תַּבְנִית כָּל-צִפּוֹר כָּנָף, אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם. תַּבְנִית, כָּל-רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה; תַּבְנִית כָּל-דָּגָה אֲשֶׁר-בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ.  וּפֶן-תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה, וְרָאִיתָ אֶת-הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת-הַיָּרֵחַ וְאֶת-הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם, וַעֲבַדְתָּם--אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֹתָם, לְכֹל הָעַמִּים, תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם.  וְאֶתְכֶם לָקַח יְהוָה, וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה, כַּיּוֹם הַזֶּה. וַיהוָה הִתְאַנַּף-בִּי, עַל-דִּבְרֵיכֶם; וַיִּשָּׁבַע, לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת-הַיַּרְדֵּן, וּלְבִלְתִּי-בֹא אֶל-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.
כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן; וְאַתֶּם, עֹבְרִים, וִירִשְׁתֶּם, אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת.   הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן-תִּשְׁכְּחוּ אֶת-בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר כָּרַת, עִמָּכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵשׁ אֹכְלָה הוּא:  אֵל, קַנָּא.
כִּי-תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ; וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ, לְהַכְעִיסוֹ. הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר, מֵעַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:  לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן".

מה הכוונה במילים "פֶּסֶל, תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל"? אנו מצהירים, תחת המילים הללו ניתן להבין את סמלי האוקולטיזם. אבל מה היא הסמליות של האוקולטיזם, אם לא צופן, שפת סתרים, שבו "אל היהודים" דיבר אל עם ישראל את האמת שלו?

מימי קדם ועד היום היהודים לא נכנעים ליעוד זה. לכן, יהודים-קבליסטים מודעים היטב לרצון זה של האל, ונותנים לו פרשנות רוחנית רחבה משל עצמם.  (''ארקאן הטארוט'' \ולדימיר שמאקוב:) "לפני שברא דבר בעולם, לפני שיצר דמות או צורה כלשהי, היה הוא היחיד, חסר צורה ולא דומה לאף אחד.  מי יכול לדמיין לעצמו איך הוא אז, עוד לפני הבריאה, כשלא היה לו דמות או צורה? זו הסיבה שיש איסור לדמות אותו לצורה או תמונה כלשהי. אפילו דרך שמו הקדוש, אות או אף נקודה.  זוהי משמעות הכתוב: " כִּי לֹא רְאִיתֶם, כָּל-תְּמוּנָה, בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ".
כלומר אין הם ראו דמות או צורה(המתארת את אלוהים), אותה הם יכלו להביע בצורה או דמות כלשהי. אך בעת בריאת האדם הוא השתמש בו בכדי לרדת ארצה. הוא רצה להתהוות על ידי צורה זו, ושם זה הוא שמו הקדוש יהוה. הוא רצה להתגלות דרך תכונותיו וכל תכונה בפרט וכך קבע את שמותיו: אל רחום וחנון, אל צדק, אל כל יכול, אל צבאות ואת מי שהוא. רצונו הביא לשאיפה להיתפס דרך תכונותיו. להחזיק ולמשול בעולם ומעשי האדם בדרך צדק ורחמים. אם לא היה מאיר באורו על כל הבריאות בעולם, כיצד היינו יכולים לדעת אותו? איך המילים שהיקום מלא בתהילתו, היו צודקות? אוי למי שיעז להשוותו לתכונותיו! יתרה מזו, הוא לא יכול להיות מושווה לאדם, המגיע לעולם כשהוא נידון למוות(הערה: מדובר על ישוע המשיח).
עלינו להבינו מעל לכל יצירה או בריאתו, כיוון שברגע שאנחנו ממריאים אל הגבהים הללו, כבר לא קיימות שום תכונות, תמונות או צורות".

כאשר אומרים כך, היהודים רק מוכיחים את נכונות הצהרתנו. כאשר אומרים: "כי אם לא היה מאיר באורו על כל הבריאות בעולם, כיצד היינו יכולים לדעת אותו?" - נראה בבירור כי בשביל היהודים קיימת רק דרך אחת לדעת את אלוהים דרך התכונות שלו באור הנשקף בבריאותיו ובדחיית הידיעה דרך ישוע המשיח, הקודם לכל הבריאות. אנו יודעים שליהודים היה איסור על "עשיית פסל", כלומר בהבנתם עשיית של צורה אנושית או בעל חיים במידה תלת מימדית. אבל הכלל לא תקף על יצירות דו- מימדיות, למרות שמשה דיבר הן על "פסל" והן על "תמונה". זהו גם יחסם השרירותי של היהודים לציוויי אלוהים. לסמלים ודמויות דו-מימדיות הם טרחו להכניס דמויות אדם, בעלי חיים ויצורים אחרים החיים על האדמה ומחוצה לה.
וזה, על אף שאומרים ש''יש איסור לדמיין אותו תחת צורה או תמונה כלשהי, אפילו דרך השם הקדוש, ואפילו דרך אות או אף נקודה".

ועוד. (א. שטיינזלץ) "יהדות אוסרת ליצור תמונות שניתן להשתמש בהם למטרות פולחן. איסור זה חל לא רק על תמונות של אלוהי-שווא או אובייקטים אחרים של עבודה זרה, אלא גם על  הצורה של אלוהים עצמו ומלאכיו. איסור זה משקף התנגדות עקרונית לעבודת אלילים על כל גווניה, המתבטאת בדחייה של הצגה חומרית של אלוהים בכל צורה. בפנייה לשפת הנביאים והסתכלות בה , נראית לעומק המשמעות של איסור זה, מכוון שבתוכו נשקפת תכונת לשון הקודש להמנעות מדימויים מופשטים, וההעדפה לסמלים ספציפיים. קיימת סכנה, כי "הנחתה" של הסמלים המקודשים של התורה, ובעיקר הקבלה, הנלקחים באופן ישיר כמשמעם, עלולים להוביל להבנה מעוותת של אלוהות. זו הסיבה שספרי התנ''ך, ההגדה והקבלה, בעלי שפע של האנשות שמשמשות לתיאור מציאות העולם, המקיפה את האדם ומתארת את המהות האלוהית.  אחד החכמים אמר כי הנשמה מסתכלת על העולם דרך נקודת מבט חומרית מכוון שעצמה שרויה בתוך בשר. במילים אחרות, בכתבי הקודש העולם מיוצג על ידי מערכת תדמיתית, הממפה את כל הגופים בו עם איברים של גוף האדם. אפשר לומר כי כל היצורים בעולם, בין אם מדובר ביצורים פרימיטיביים לבין יצורים בעלי כושר ארגון - עובדים תדמיות של חיים בעולמות מרוממים, אך רק באדם מוצאים את השתקפות היחסים והקיום האנושי בשלל צורות. העולם כולו מורכב ממודלים וסמלים, המאוחדים ברצונו של הבורא לתמונה אחת. ולא רק גוף האדם, אלא גם כל אובייקט אחר בעולם החומרי הוא סמל כלשהו. כך לדוגמא יש משמעות מיוחדת לכל צבעי הקשת  וליחסיהם ההדדיים (הערה: כוכבים, כוכבי לכת), כך גם פירות, פרחים, כל היצורים החיים, ואפילו מינרלים - הם כולם בעלי משמעות סימבולית ייחודית משלהם, ובו זמנית יוצרים מערכת גדולה ומאוחדת, בה כל המרכיבים משפיעים זה על זה. ומהסיבה שגוף האדם וכן נשמתו קשורים לישויות הגבוהות, שפת הקבלה מרבה בשימוש דימויים הקשורים בגוף האנושי במטרה להביע את המתרחש בעולמות הגבוהים. אך בעת שימוש בסמליות ההאנשה חלה חובה לנהוג בזהירות רבה בכל ניסיון לתת פרשנות פיזית של הישות העליונה. ורק לאנשים שחדרו אל תוך סודות היקום, ניתן לדעת שעולמות משקפים אחד את השני ולראות היכן  קווי דמיון בין העולם הפיזי והעולם הרוחני. רק האנשים האלה יכולים לעבור בנתיבים סודיים של מציאות קונקרטית, המובילים לעולמות גבוהים יותר, כמו כן לראות במציאות סממנים או מודלים של העולמות הגבוהים, המובילים צעד אחר צעד אל הפסגה ואל מקור הבריאה.
אך יש להדגיש שכל התדמיות המואנשות הללו הינם אלגוריה, ולא תיאור של מציאות כמשמעה .. לכן, נאסרה כל עשיית תמונה של הישות הקדושה''.

כלומר, אף קבליסת בעולם לא יחשוב כי הוא מדמה את אלוהים ל" תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל:  תַּבְנִית זָכָר, אוֹ נְקֵבָה. תַּבְנִית, כָּל-בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ; תַּבְנִית כָּל-צִפּוֹר כָּנָף, אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם.  תַּבְנִית, כָּל-רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה; תַּבְנִית כָּל-דָּגָה אֲשֶׁר-בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ", ובמיוחד שהוא משתחווה לתדמית או פסל כזה. וכך גם לא יחשוב שהוא משתחווה ל"כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם". כלומר, קבליסט לא  יחשוב לרגע שהוא מפר את ציוויו של משה, שאומר: "לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ. ד לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם:  כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא-"

אף קבליסט לא יתייחס לדבריו של יחזקאל, ולא יחשוב שמשווה את דמותו של אלוהים ל''תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ". וזה רק מוכיח שיהודים לא מאמינים למשה ולנביאים. (יחזקאל:) " וַיֹּאמֶר אֵלַי--בֶּן-אָדָם, שָׂא-נָא עֵינֶיךָ דֶּרֶךְ צָפוֹנָה; וָאֶשָּׂא עֵינַי, דֶּרֶךְ צָפוֹנָה, וְהִנֵּה מִצָּפוֹן לְשַׁעַר הַמִּזְבֵּחַ, סֵמֶל הַקִּנְאָה הַזֶּה בַּבִּאָה. וַיֹּאמֶר אֵלַי--בֶּן-אָדָם, הֲרֹאֶה אַתָּה מהם (מָה הֵם) עֹשִׂים; תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר בֵּית-יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים פֹּה, לְרָחֳקָה מֵעַל מִקְדָּשִׁי, וְעוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה, תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת. וַיָּבֵא אֹתִי, אֶל-פֶּתַח הֶחָצֵר; וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה חֹר-אֶחָד בַּקִּיר. וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם חֲתָר-נָא בַקִּיר; וָאֶחְתֹּר בַּקִּיר, וְהִנֵּה פֶּתַח אֶחָד. וַיֹּאמֶר, אֵלָי:  בֹּא וּרְאֵה אֶת-הַתּוֹעֵבוֹת הָרָעוֹת, אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים פֹּה. וָאָבוֹא, וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה כָל-תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ, וְכָל-גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל--מְחֻקֶּה עַל-הַקִּיר, סָבִיב סָבִיב. וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי בֵית-יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן-שָׁפָן עֹמֵד בְּתוֹכָם, עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם, וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ, בְּיָדוֹ; וַעֲתַר עֲנַן-הַקְּטֹרֶת, עֹלֶה. וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲרָאִיתָ בֶן-אָדָם, אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית-יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ, אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ: כִּי אֹמְרִים, אֵין יְהוָה רֹאֶה אֹתָנוּ--עָזַב יְהוָה, אֶת-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר, אֵלָי: עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת, אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים. וַיָּבֵא אֹתִי, אֶל-פֶּתַח שַׁעַר בֵּית-יְהוָה, אֲשֶׁר, אֶל-הַצָּפוֹנָה; וְהִנֵּה-שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת, מְבַכּוֹת אֶת-הַתַּמּוּז. וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲרָאִיתָ בֶן-אָדָם; עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת, גְּדֹלוֹת מֵאֵלֶּה. וַיָּבֵא אֹתִי, אֶל-חֲצַר בֵּית-יְהוָה הַפְּנִימִית, וְהִנֵּה-פֶתַח הֵיכַל יְהוָה בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ; אֲחֹרֵיהֶם אֶל-הֵיכַל יְהוָה, וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה, וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה, לַשָּׁמֶש''.              



ובכן, דרך משה אלוהים אסר לעשות כל פסל, תמונה, תדמית או אלגוריה בנסיון לדעת אותו מהסיבה ש''לֹא רְאִיתֶם, כָּל-תְּמוּנָה, בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב''.  אלוהים גינה את היהודים בשל עבודתם את צבא השמים באמצעות הסמליות של הדמויות הדו-ממדיות, אך הם לא מאמינים בנבואותיו של יחזקאל עד היום.

פאולוס השליח: "וְאָמְנָם זַעַם אֱלֹהִים נִגְלֶה מִן הַשָּׁמַיִם עַל כָּל עַוְלָתָם וְרִשְׁעָתָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם הַמְעַכְּבִים בְּרִשְׁעָתָם אֶת הָאֱמֶת; כִּי מַה שֶּׁנּוֹדַע עַל אֱלֹהִים גָּלוּי בְּקִרְבָּם, שֶׁהֲרֵי אֱלֹהִים גִּלָּה לָהֶם. הֲלֹא עַצְמוּתוֹ הַנֶּעְלֶמֶת, הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵּׂכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ. לָכֵן אֵין לָהֶם בַּמֶּה לְהִצְטַדֵּק, שֶׁהֲרֵי לַמְרוֹת שֶׁיּוֹדְעִים הֵם אֶת אֱלֹהִים לֹא כִּבְּדוּ אוֹתוֹ כָּרָאוּי לֵאלֹהִים, אַף לֹא הוֹדוּ לוֹ, אֶלָּא נִתְפְּסוּ לְמַחֲשֶׁבֶת הֶבֶל וְנִטַּמְטֵם לִבָּם הָאֱוִילִי. הֵם הִתְיַמְּרוּ לִהְיוֹת חֲכָמִים, אַךְ נִהְיוּ לִכְסִילִים וְהֵמִירוּ אֶת כְּבוֹדוֹ שֶׁל אֱלֹהִים בִּלְתִּי חוֹלֵף בִּדְמוּת צַלְמוֹ שֶׁל אָדָם בֶּן-חֲלוֹף וּבִדְמוּת צַלְמֵי עוֹפוֹת, חַיּוֹת וּרְמָשִׂים. לָכֵן מְסָרָם אֱלֹהִים לְטֻמְאָה בִּידֵי תַּאֲווֹת לִבָּם, לְחַלֵּל אֶת גּוּפָם בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם -- אֲנָשִׁים שֶׁהֵמִירוּ אֶת אֱמֶת הָאֱלֹהִים בַּשֶּׁקֶר וְכִבְּדוּ וְעָבְדוּ אֶת הַנִּבְרָא בִּמְקוֹם אֶת הַבּוֹרֵא הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָמִים".   להחליף את עבודת הבורא בעבודת הנברא זה למעשה להשתחוות לצבא השמיים, כלומר להשתחוות לכוכב בן ששת הקודקודים האסטרולוגי, שמתאים את כל המזלות, לכישופיו בממדים הפיזיים המבטאים אותו על האדמה.

ובשביל כל קבליסט דבריו של פאולוס השליח נאיביים וריקים, כיוון שהם בטוחים כי הם לא "הֵמִירוּ אֶת כְּבוֹדוֹ שֶׁל אֱלֹהִים בִּלְתִּי חוֹלֵף בִּדְמוּת צַלְמוֹ שֶׁל אָדָם בֶּן-חֲלוֹף וּבִדְמוּת צַלְמֵי עוֹפוֹת, חַיּוֹת וּרְמָשִׂים".
ולא "הֵמִירוּ אֶת אֱמֶת הָאֱלֹהִים בַּשֶּׁקֶר וְכִבְּדוּ וְעָבְדוּ אֶת הַנִּבְרָא בִּמְקוֹם אֶת הַבּוֹרֵא הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָמִים". כי הם  אומרים בכנות ובביטחון: ''אוי למי שיעז להשוותו אפילו לתכונתו! עלינו להבינו מעל לכל יצירה או בריאתו, כיוון שברגע שאנחנו ממריאים אל הגבהים הללו, כבר לא קיימות שום תכונות, תמונות או צורות".  אך מהיכן מגיעה הסטירה הבוטה הזאת? מהו ההסבר שניתן  לכך בהתאם לאמת? מהו טבעה הרוחני והמסתורי של סטירה זו? הרי מתוך הטקסטים הרבים של ספרות התורה הנסתרת נראה כי האקולטיסטים לא משווים את אלוהים ליצריו, הם שמים אותו ללא ספק גבוה יותר מהיצרים, הם ממריאים גבוה יותר מעל הבריאות וכבר לא שואפים להזדהות עם אלוהים.  ולמרות שהם אומרים "בבריאת מהות של אדם אלוהי, הוא השתמש בו כדי לרדת ארצה. הוא רצה להיקרא תחת הצורה זו, הוא רצה שיכירו אותו דרך התכונות שלו, דרך כל תכונה בנפרד. הכוונה שלו הביאה לרצון להיות מובן דרך התכונות שלו, ודרך צדק ורחמים לשמור את כוחו הן בעולם, והן במעשיהם של בני האדם'' - הם כביכול מפרידים בבירור בין אלוהים לבריאותיו ולא ''עובדים את הנברא במקום הבורא''.  לפי דעתם עבודת הירח, השמש והכוכבים, או במילים אחרות דרך ידיעת האל דרך הבחנה בתהילתו אשר נשקפת בירח, בשמש ובכוכבים וכמו כן דרך תדמיות מיוצרות ואלגוריות, ללא ספק מביאה אותם לעבודת האל העליון והם בטוחים שאותו הם משרתים. יתר על כך, היהודים כביכול לא משתחווים לשמש, לירח ולכוכבים, וכך גם לא לדמויות החיות והציפורים, אך מפענחים בבריאות אלוהיות אלה את השתקפות התהילה שלו ואת חוקיו. וכאשר הם הופכים את מה שהוא ברא לסמלים, הם מגלים בסמליות זו את מיסתורין הבריאה שלו. הרי נאמר: ''הֲלֹא עַצְמוּתוֹ הַנֶּעְלֶמֶת, הִיא כֹּחוֹ הַנִּצְחִי וֵאלֹהוּתוֹ, נִרְאֵית בְּבֵרוּר מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם בִּהְיוֹתָהּ נִתְפֶּסֶת בַּשֵּׂכֶל בְּאֶמְצָעוּת הַדְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ''. כך הם חוקרים את אלוהים דרך הבחנה בסמליות תכונותיו.

ובכן, מהי הסיבה שאלוהים מנע בחומרה מעם ישראל יצירת פסלים ועבודתם? מהי הסכנה הנסתרת בכך שאלוהים מזהיר את העוברים על הציווי באיום ''כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן''? כל העניין הוא שעוד מימי קדם בעם ישראל הייתה הפרדה בין תנועה שהובילה אל אלוהים ובין תנועת נגד שהובילה אל שטן, דרך שהייתה זהה לדרכם של עובדי האלילים. על אף דברי הנביאים::''הֲלוֹא-זֹאת תַּעֲשֶׂה-לָּךְ עָזְבֵךְ אֶת-יְהוָה אֱלֹהַיִךְ בְּעֵת מוֹלִכֵךְ בַּדָּרֶךְ... עַתָּה מַה-לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר וּמַה-לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר'', היהודים לא התייחסו למצווה מאלוהים ולא האמינו בכך.

 

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן

חומרים בנושא

 vavilon

תוכן עניינים